למה אנו בורחים כאן ממה שהם שם בחו”ל כל כך רוצים להיות?

מסע מרגש בקהילות יהודיות קטנות במרכז אמריקה, שכל כך מתאמצות לשמר את הזהות היהודית – ישר לקריאות הגעוואלד בארץ נגד ה”הדתה”

בית הכנסת היפהפה בגואטמלה סיטי, עיר הבירה של גואטמלה, בנוי לעומק האדמה, כך שאין הרבה סיכוי שתראו אותו מבחוץ, מהרחוב. אבל הוא שם, חי ופועם. סביב בית הכנסת מוצבת שמירה כבדה, ורק כשעוברים את הדלת הכפולה מרגישים שמשאירים מאחור את גואטמלה, מדינה בת 17 מיליון תושבים, רובם אינדיאנים, ונכנסים למיני־ישראל, אם תרצו. הכל קטן, אבל מלא כוונה ואמת.

600 יהודים בסה”כ יש בגואטמלה. ראשוני הקהילה הנוכחית הגיעו לפני כמאה וחמישים שנה ממצרים ומטורקיה. לאחר מכן, בתחילת המאה הקודמת, הגיעו יהודים רבים מאירופה, ויחד הם בנו קהילה משותפת. אבל אל המדינה הגיעו ככל הנראה יהודים כבר לפני 500 שנה, עם גירוש ספרד. הם חיו כאנוסים, כפי שמעידה הכנסייה באנטיגואה, עיר הבירה העתיקה של גואטמלה שבנו הספרדים במאה ה־16, שם נמצאו סממנים יהודיים כמו עיטורי מנורה ומנהג ייחודי לכנסייה הזאת: הכמרים שנכנסים פנימה מנשקים את המזוזה ואומרים פסוק שנהגו אנוסים לומר: “שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא” (ספר דברים, ותודה לרב אליהו בירנבאום על המידע בעניין הזה). 

המספר הקטן של חברי הקהילה מאתגר מאוד את קיום מוסדותיה. אף על פי כן יש שם בית כנסת, גן ילדים, תנועת נוער, ובית ספר משלים לבית הספר הרגיל. נוסף לכך גם מטבח פעיל וחנות לממכר אוכל כשר. איך מחזיקים את כל הדברים האלה בקהילה כל כך קטנה? בעזרת המון המון מחויבות ומסירות של אנשיה.

להמשך הכתבה במעריב

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *